
קופה ראשית
המכולת של כוכבה וטיטינסקי, בלגו. הסדרה שהתחילה את הכול, ושהמערכון שלה הפך ליצירה הכי מושקעת שלי עד אותו רגע.
כל מערכון הוא עולם קטן: סט שנבנה מאפס, דמויות לגו של שחקנים אמיתיים, תאורה, ומשפט אחד שכולם מצטטים. בבלנדר. ובלי קיצורי דרך: ב"ניצה ולחם" כל פריים באנימציה ידנית.
כל סדרה מקבלת סט משלה, ועליו נבנים המערכונים. ככה הדמויות נשארות עקביות, והצופים מזהים את המקום עוד לפני המשפט הראשון.

המכולת של כוכבה וטיטינסקי, בלגו. הסדרה שהתחילה את הכול, ושהמערכון שלה הפך ליצירה הכי מושקעת שלי עד אותו רגע.

ארבעה גברים, שולחן אחד. אותו סט, שלושה מערכונים, ובכל אחד רגע אחר של שתיקה.

הסרטון הראשון של הפרויקט, באפריל 2024: דגנית. פרצופי לגו שלא יכולים להזיז גבות, ובכל זאת כולם מזהים את הרגע.

הגרסה האנכית, וכל פריים באנימציה ידנית. במילים שלי מאז: "עבדתי על זה שעות שלא יחזרו לעולם".



מהריג ועד הליפ-סינק: ההליכה, הפנים שלא זזות, והתזמון שעושה את כל העבודה. שני סרטונים שמראים את התהליך כמו שהוא.
להיות טל מוסרי · מאחורי הקלעים בתלת-ממדיולי 20258K
תהליך בניית הספרייה מהשמינייהינואר 2025 · הקלטת מסך252
דמות לגו לא יכולה להזיז גבות. ובכל זאת רואים בדיוק את הרגע שבו טיטינסקי נעלב.זה הפרק שבו למדתי שנוסטלגיה היא שפה, לא גימיק.
אנשים לא מגיבים לרנדר. הם מגיבים למשפט שהם אמרו בכיתה ז'. הסט מדויק כי הזיכרון מדויק.
הדמויות כמעט לא זזות. הקאט, השתיקה והמבט עושים את הצחוק. פחות תנועה, יותר תזמון.
סט אחד מחזיק כמה מערכונים. זה מה שהופך רעיון חד-פעמי לסדרה שאנשים מחכים לה.
רוצים עולם כזה למותג, לסדרה או לקמפיין?